צורך פנימי רוחש דחף אותי לסוע; "סעי למקום גבוה, הכי גבוה שאת יכולה, הכי שקט והכי עוצמתי – משהו ממתין לך שם כדי להתגלות"  שכנעתי את בעלי שיחיה שיסכים להצעה להעביר הרצאה בכנס סייבר גדול שהתקיים בדלהי.  הצטרפתי אליו מתוך כוונה לעלות בהמשך להרי ההימאליה, הכי גבוה, הכי קרוב לטיבט לחבל לאדאק. ידעתי שזה לא

20 קמ ביום…הליכה הגעה לאורנסה מנזר עתיק 7 באפריל בקמינו של סנטיאגו צעדו במשך מאות שנים,קדושים, חוטאים, גנרלים, מלכים ומלכות.במטרה למצוא את המשמעות הרוחנית הפנימית העמוקה ביותר ולתאם אותה עם הקונפליקטים הנפשיים של העצמי, של הרגש האנושי שאנחנו לא אוהבים.מסתבר שהקמינו יושב על ציר אנרגטי של כדור הארץ…אחרת אי אפשר להסביר את הנהירה של מליוני

תעלומה גדולה אנו מנסות לפענח, מה מאפשר לנו להמשיך מהנקודה שבה התחלנו לפני..1878 שנה? אנחנו 3 נשים, אימהות הצועדות עם הלב והרוח בסמטאות העיר הכי עתיקה בעולם, בירושלים . בעיר העתיקה העטופה חומות כבדות המייצרות גבול ,הגנה, כמו אומרות לנו : "לכו תחקרו ,תשאלו ,תתחקו אחר" דרך הייסורים "של מיליוני נשים וגברים שקדמו לכן …

המסע שלנו נושא עיניים צפונה ולמעלה, להרי ההימאליה שם מתוך קרחון נוצר נהר הגנגס הקדוש להינדים..לא לפני שהחלטנו לטבול בו ברישיקש, לטהר ול"סלק מעלינו חטאים שונים"…כך הבנו מההודים שבעבורם זו מצווה לטבול לפחות פעם אחת בחיים בגנגס (יכול להיות גם הכנה נהדרת ליום כיפור שלנו). בחרנו לעלות צפונה ברכבת לילה בשעה סבירה ב23:45 אך הודו

סוף המסע מתחיל…אנו עוזבות את וראנסי המטלטלת בכל מובן, לבודגאיה שבאזור ביהר, אחד האזורים היותר עניים של הודו, נוסעות בעקבות הבודהה..בוד גאיה השם, נגזר משמו של הבודהה, כאן אחרי תובנה עמוקה שאת השורש של הסבל בעולם יש לגלות, להבין בפנים ולא בחוץ…מחליט סידהרטה (הבודהה) לשבת מתחת לעץ ולשקוע במדיטציה.כמו הבודהה גם אנו מנסות להבין את

לבד זה לא בהכרח בודד…לבד בהודו בשבוע הרביעי של המסע ההודי …זה מרגיש : "חופשי זה לגמרי לבד ". פונה היא עוד עיר ענקית בהודו 6 מליון איש….בפאתיה שכונה ירוקה, בועה בלב הפיח, הרעש והזוהמה, כאן מסתתר לו האשראם של Osho אשר נתגלה כריזורט מפואר ניגודיות של צבעים, שיש שחור מול ירוק עז של במבוק